החזאי אמר שירד גשם אבל אני לא האמנתי לו

ב 10.1.2006 היינו כבר ממש באמצע החורף ועדיין, נכון לשעה 15:30 בצהריים, לא ירדה טיפה אחת של גשם.בכל תחילת שבוע החזאים היו מבטיחים להם הבטחות על ממטרים קרבים ובאים וכלום."אז במה שונה היום הזה משאר הימים?", שאלתי את עצמי באותו בוקר והחלטתי שאני הולכת לי לעוד יום עבודה רגיל בעסק שלי כמפעילת תיאטרון בגני ילדים עם סדר יום עמוס ומטורף ובלי רכב, שזה אומר התניידות מתישה בין אוטובוסים אטיים ומחניקים ממקום למקום. בסביבות השעה 15:30 עזבתי את הגן האחרון שלי לאותו יום וצעדתי לכיוון תחנת האוטובוס. רגע לפני שבאתי לעבור את מעבר החציה הסתכלתי לשמיים ופתאום ראיתי שבבת אחת הם הפכו אפורים ו… החל לרדת גשם. מהרגע הזה ועד הרגע שהתעוררתי באמבולנס, הפרמדיק מעלי, מבקש ממני שלא להירדם, אני לא זוכרת כלום.

מסתבר שבזמן שעברתי את מעבר החציה נדרסתי על ידי רכב שעקף במהירות 2 מכוניות שנתנו לי זכות קדימה כהולכת רגל במעבר החציה. הרכב העיף אותי באוויר ואלמלא השיחים שנחתתי עליהם אין לי מושג אם הייתי יכולה לכתוב לכם היום. ובכל זאת, עברתי תאונת דרכים קשה, בעקבותיה הייתי מושבתת במשך חודשיים בבתי חולים כולל ניתוחים, כיסאות גלגלים, תחזיות שחורות מצד הרופאים ואחר כך עוד שנה ארוכה של שיקום. במקביל למצב הפיזי הדרדר גם המצב הכלכלי שלי בעקבות השהייה הממושכת בבתי החולים, המצב הנפשי שלי הצטרף לחגיגה ובקיצור – הייתי על הקרשים. אז איך מתרוממים? קלישאתי ככל שזה ישמע, עם החלטה. החלטה לקחת את המקרה הזה למקום הכי טוב שאני יכולה. החלטה למצות את החיים האלה עד תום. לממש את מלוא הפוטנציאל שלי. לתת ערך בעולם הזה. לשאול את עצמי שאלות חשובות כמו: "מה אני באמת באמת רוצה?".

החלטה. מתוך השאלה החשובה הזאת, "מה אני באמת באמת רוצה?", יצאתי, בשנת 2006, למסע מופלא. מסע של למידה. למדתי אימון ב 4 בתי ספר שונים בעלי גישות ייחודיות וכיום אני מאמנת בכירה בלשכת המאמנים, מאחורי כבר אלפי שעות אימון אישי, סדנאות והרצאות ברחבי הארץ, אימנתי והתאמנתי אצל טובי המאמנים בארץ ובעולם, נסעתי ברחבי העולם, צברתי חוויות חדשות ויוצאות דופן ביניהן השתתפות בסדרת טלוויזיה, מדיטציית שתיקה בת 10 ימים בג'ונגל נידח בהודו כשהחולדות ועכבישי הענק הם ידידי היחידים ואפילו הרצת מיזם עסקי בספרד ובדרום אמריקה במשך מספר חודשים. מה עוד? התאונה סידרה לי דייט לוהט עם עולם השחייה. כן, שחייה. בזכות התאונה התחלתי לשחות ואני מתמידה בזה כבר שנים רבות בהצלחה ובאהבה! אבל בעיקר, בזכות התאונה ובזכות השאלה החשובה "מה אני באמת באמת רוצה?"

הפכתי להיות אדם הרבה הרבה יותר שמח ובריא, וזה ההישג הכי גדול שלי, לפחות עד עכשיו:) אז על מה הבלוג הזה? הבלוג הזה הוא על אנשים ועל הדילמות שהם שולחים אליי מדי יום, כל אחד בתחום שהכי כואב ובוער לו, והוא נולד מתוך הצורך לשתף ולחלוק בנתחים משמעותיים מתוך גישת האימון שלי ומהדרך בה אני מאמנת אנשים וארגונים כיום. בתחילת כל פוסט אציג את הדילמה כפי שהיא הוצגה בפני, כמובן שבעילום שם, ולאחר מכן אנסה לענות עליה עד כמה שאפשר בצורה פשוטה, ברורה ומופרטת תוך כדי מתן טיפים וכלים מעולם האימון בכלל ומתחום ההתמחות שלי בפרט – אימון למימוש החלטות חשובות. אני מזמינה אתכם להצטרף אליי וגם לשלוח לי דילמות משלכם לכתובת: [email protected]

[fbcomments]