אז מה באמת קורה איתנו בבוקר שאחרי הגשמת החזון שלנו?

אז מה באמת קורה איתנו בבוקר שאחרי הגשמת החזון שלנו?

רגע לפני סוף הסרט הקלאסי "הנסיכה הקסומה",
פונה אינייגו מונטויה (my name is inigo Montoya
,you killed my father prepare to die… מכירים?)
שבדיוק הגשים את החזון שלו ונקם את מות אביו,
לגיבור הסרט, ווסלי, ואומר לו משהו בסגנון:
"אתה יודע, זה מאוד מוזר, עכשיו שהשלמתי את המשימה שלי
וכל זה נגמר, אני לא יודע מה לעשות עם שארית החיים שלי…"

למה אני מספרת לכם את כל זה?
כי גם אני קמתי היום בבוקר קצת כמו אינייגו מונטויה…
אומנם לא נקמתי את מות אבי בשישי האחרון,
אבל מה שכן, בסדנה שקיימתי בבוקר שישי, הגשמתי חזון.
חזון שהחל לפני 12 שנה, עוד על מיטת בית החולים
והוא ללמד אנשים להכריז על צומת, שינוי, תפנית,
בחייהם ובקריירה שלהם, לפתוח את האפשרויות
ובעקבות כך את העשייה שלהם שלא מתוך משבר, מצוקה,
אלא מתוך בחירה.

אבל אני רוצה לספר לכם שבהתחלה החזון שלי לא היה כל כך יפה…
בהתחלה הייתי די בעסקי הנקמה, כמו אנייגו מונטויה…
במי רציתי לנקום? במדינה. על שהתייחסה אליי בצורה כל כך מחפירה
(מהעיניים שלי כמובן), כשהשתחררתי מבית החולים.
מה קרה אתם שואלים?
יום אחד הלכתי לשירותים הצמודים לחדר בו הייתי מאושפזת
וכשחזרתי פשוט ראיתי ששמו מישהי אחרת במיטה שלי.
בלי שום הכנה מוקדמת.
ממש כמו בזהבה ושלושת הדובים, שאלתי "מי ישן במיטה שלי?". סיפור אמתי.
אחרי מעל חודשיים שאני בבתי חולים מנותקת מהעולם,
כשאני אמורה לחזור לדירה בקומה שניה בלי מעלית, עדיין על קביים,
משחררים אותי בלי הכנה מוקדמת מבית החולים.
אז כעסתי מאוד, עד כדי כך כעסתי שאמרתי שאני אשתקם כל כך טוב
שאני לא אצטרך את המדינה וככה בדיוק אני אנקום בה!

מאז עברתי הרבה גלגולים, ולעומת אנייגו מונטויה,
וויתרתי על עסקי הנקמה… אבל מה שכן, כמו שכתבתי למעלה –
יצרתי מודל שמטרתו ללמד אנשים להכריז על צומת, שינוי, תפנית,
בחייהם ובקריירה שלהם, לפתוח את האפשרויות
ובעקבות כך את העשייה שלהם שלא מתוך תאונת דרכים, משבר, מצוקה,
אלא מתוך בחירה.

זה היה ועדיין החזון שלי כי אני מאמינה בכל לבי
שברגע שתהיה לאנשים את המיומנות הזאת,
למנף כל תפנית בחייהם ובקריירה שלהם, למשהו נפלא,
הם יהיו פחות לחוצים, חולים, עייפים, לא מרוצים ויותר שלווים,
בריאים, מסופקים והכי חשוב – שמחים!

ובשישי האחרון הגשמתי אותו, אבל הי!
מה עם להמשיך להגשים אותו? מה עם לדייק אותו,
לאפשר אותו לעוד אנשים, לקחת גם אותו לשלב הבא?
הרי אף פעם לא תראו ילד קטן שיגיד לכם:
"זהו, סיימתי להרכיב את הפאזל. נגמרו לי החלומות.
נראה לי שאני אצא לפנסיה 60 שנה מוקדם יותר ממה שתכננתי…"
נכון? אז למה אנחנו?
גם לכם קרה או קורה, שאתם אומרים לעצמכם,
טוב, הצלחתי בסך הכל, אין לי כוח להמשיך ולעשות יותר?
נשמע לכם מוכר? אולי התחלתם כושר והפסקתם אחרי כמה חודשים,
אולי מילאתם כנס אחד אבל שלקח מכם הרבה זמן ואנרגיות
ואתם מרגישים שאין לכם כוח לצאת שוב לדרך,
אולי אתם באיזשהו "כלוב של זהב" בעבודה שלכם,
מרוויחים כמו שתמיד חלמתם, אבל הי, לא חלמתם שלא יהיה לכם זמן
לראות את הילדים שלכם…
אז מה אתם בוחרים, או תבחרו, לעשות ביום שאחרי הגשמת החזון שלכם?
ממש ממש אשמח לשמוע!

ועד שאקרא את השיתופים המרגשים שלכם אספר לכם בהתרגשות –
שמה שאני בחרתי לעשות זה פשוט לקיים סדנה נוספת בעוד שבועיים!
היום סגרתי עם מיינדספייס, תל אביב, המקום המהמם
בו התקיימה הסדנה בשישי האחרון גם את ה18.5 ואני מספרת לכם
בהתרגשות שכבר החלה ההרשמה של אנשים שרצו להגיע בשישי האחרון
ולא הצליחו, כך שנשארו 9 מקומות אחרונים!

רוצים להיות שם? היכנסו כבר עכשיו לקישור שכאן,
הירשמו וקבלו מחיר מיוחד להרשמה המוקדמת!

מצפה לפגוש בחלק מכם ממש בקרוב:)